על 'קרוסינג' תאריך: 31.05.26

יש כל כך הרבה דברים להגיד על 'קרוסינג'  – במקום הסבר אתחיל בדוגמא מהחיים
(וזה חלק מהעניין, אולי אכתוב על זה בסוף….)

כשהייתי בת 9-10 הייתי עושה הרבה בייביסיטרים בשכונה.
והיה לי קשה.
יום אחד הלכתי להעיף עפיפון בשדה מאחורי ביתי. לבדי.
לא יודעת אם יש לכםן בזכרון את החוויה והתחושה וההתנהלות עם עפיפון (ועוד כזה מלאכת יד… לא ממש מאוזן וקליל)
בכל מקרה, זה לא הצליח… והוא התרומם והתרסק.. ועלה, ושוב ירד
ורצתי, והזעתי, ונדקרתי בקוצים, והצלתי אותו
וגם דאגתי… ולרגע חרדתי שאבדתי אותו… ואז התבעסתי, ואפילו התכעסתי
והיה לי קשה
ואז… התהווה אצלי בפעם הראשונה (אבל רק בהבנה בדיעבד – וגם על זה לג'נדלין יש מה להגיד…):
קרוסינג.

חשבתי:
כמה העפת עפיפון היא כמו גידול וחינוך ילדים.
למשל:
• כמה מאמץ יש בזה… ומחויבות מתמשכת.
– אי אפשר לעזוב באמצע. כלומר, אולי אפשר, אבל אז הכל ייהרס.
(טוב, סליחה, הייתי בת 9)
• וכמה זיעה, ותקוות ואכזבות יש בזה
• אבל גם תשוקה ושמחה
• ויש בזה מין 'ידע' שבה מהגוף, מין אינטואיציה כזו – כמה למשוך וכמה להרפות
• ובקשר לזה – עולם שלם נתגלה לי:
הרי זה כל כך דומה –
אם נשחרר (ניתן מלא חוט חופשי) בבת אחת (עפיפון, וגם ילד.ה), הם 'תבלבלו' ויתזזו לכל מיני כיוונים, ועלולים להמריא אבל גם תוך רגע לצלול ולהתרסק.
ואם 'נחזיק קצר' (עפיפון וגם ילד.ה) – התנועה תהיה מוגבלת… וגם 'עצבנית' כזו.. והם לא יגיעו לאן שיוכלו להגיע.. ותהיה תחושה של דברים שנצברים, ונאגרים, מין כעס ומרמור פנימיים כאלו. וגם הקשר (החוט) לא ילך חלק, יהיו בו מין קפיצות ורעידות… וגם עלול להיקרע
• אבל,
אפשר גם לסמוך על הדבר.. וקצת לשחרר, ולראות מה קורה,
ואז, קצת להחזיק, להזכיר שאנחנו כאן… וזה הבסיס ממנו אפשר להגיע לעננים. ליטרלי.
• וכמה שהעפיפון (וגם ילד.ה) צריך את האדמה, את החיבור, את הבסיס… בלי הדבר הזה שקושר אותו למטה, הוא בעצם לא יוכל להתגבה….
ההבנה הזו, גם גרמה לי הלם, של עצירה, של השתאות…
וגם רוממה אותי
ההבנה גם על גידול ילדים.ות וגם שאפשר להעביר ידע משדה אחד לשני, ובחזרה.
זה בדיוק קרוסינג.
זה דבר אנושי.
ג'נדלין לא 'המציא' אותו. זו מיומנות סמבולית, פיוטיות, שקיימת בנו בני.ות האדם.
ההתמקדות רק המשיגה אותו.
ומלמדת אותנו איך להשתמש בה לצרכינו. לצרכי גדילה והבנה והעמקה והתפתחות
(וגם תהליכי שינוי, תיקון וריפוי – אבל זה לפוסט אחר)
ואיך זה קורה?
כי כמו בדוגמא הזו –
כשהסתכלתי על שני הדברים הללו יחד (כי הם היו נוכחים באותו זמן בחיי)
יכולתי ללמוד הרבה על חינוך (טוב, האתגר שלי אז היה 'כולה' בייביסיטרים) מלחוות ולדעת דברים על העפת עפיפון
ויכולתי ללמוד הרבה על עפיפונים באמצעות החוויה של טיפול בילדים.

זה קרוסינג.
ובקליניקה?
כששני דברים עולים יחד בתוך פגישה. אפשר להציע להסתכל על אחד דרך החוויה של השני
(תמיד כדאי להסתכל דרך ה'שער' של ה-Felt Sense ולא רק דרך המילים)
וגם הפוך
או:
כשיש עניין שנראה לא פתיר – אפשר להציע להביא ידע ונסיון וחוויה מתחום אחר.

על זאת ועוד
תמיד אשמח לשוחח
ובקרוב, אפתח קבוצת עד קריאה בספרו המכונן של ג'נדלין
שגם מסביר את ההתמקדות וגם נובע ממנה
(מי שבעניין – כתבו לי פה או בפרטי)

ורשמו לי איזה קרוסינג משמעותיים היו לכםן בעבר
או שעלו עכשיו בעקבות הקריאה
זה ישמח אותי

בתמונה:
שדות עם אימפליינג לעפיפון