אל תגידו להם לא תאריך: 14.09.22

בחזרה לדף מפגשי ליווי הורות

שוב, הסליחה אתכם – הכותרת קצת מקפיצה וכוללנית, אבל מטרתי כאן להציע חלופה רעיונית ומעשית לאמירת ה'לא' השגורה כל-כך בפי הורים ומטפלים. אמירה שגם שגורה וגם מואדרת לדרגת צורך ואידיאל.

אני אומרת:

אל תגידו לילדים שלכם לא! אני מציעה אפילו להוציא את המילה הזו מהלכסיקון ההורי.

שוב, אם קראתם דברים קודמים שלי, וודאי ברורה לכם עמדתי לגבי מקומו של הילד וההורה במערכת המשפחתית; ההורה הוא המנווט, המוביל והאחראי לתא שלו. יש להתייחס בכבוד אינסופי לרצונותיו ולצרכיו של הילד בהיותו שווה בערכו האנושי להוריו אך מועט יכולת להשפעה על חייו. יחד עם זאת, הכללים והגבולות שההורה חש שחלים עליו, מן הסתם צריכים להיות מתווכים גם לשאר השותפים ברקמה המשפחתית – הילדים. הכללים כמובן שונים ממשפחה למשפחה אבל ברור שפגיעה של הילד בעצמו, באחרים או ברכוש אינה מקובלת.

ואף-על-פי-כן, אמירת 'לא' היא פוגענית, לא יעילה, דלה ו'לא חינוכית' בעצם. ויש דרכים הרבה יותר טובות.

ונפנה לדוגמאות:

"מעוף, לא, לא, לא! אמרתי: לא!, לא, מעוף, לא! מעוף, מעוף, לא! לא! (ולא ממש משנה מהי הסיטואציה).

אמירת 'לא' היא לא יעילה. היא לא יעילה במיוחד לאחר שאמרתם 'לא' פעמיים-שלש. נוצרת מין זילות של המילה, של הכוונה שלה, של ההשפעה שלה ושל ההשפעה שלכם על ילדכם. המילה נעשית לא יעילה לאותו אירוע ורמות החריפות והאפקטיביות שלה יורדות אף באופן כללי ולמקרים הבאים.

אם אתם מבחינים שאתם אומרים 'לא' יותר מפעמיים שלוש באותה סיטואציה – סימן שיש בעיה.

עדיף כמובן לא להשתמש ב'לא', אבל אם אומרים פעם אחת בצורה מכובדת ומכבדת וזה עובד – אז ה'לא' לא כל-כך נורא.

• אמירת ה'לא' היא דלה, לא מעשירה ואינה מקדמת ידע עניין ושליטה של הפעוט או התינוק בחייו ובעולמו. היא אינה מייצרת תקשורת אלא חוסמת. ה'לא' לא מעבירה ערכים ורעיונות של ההורה ולא מאצילה מרוחו.
• למה כוונתי?

ילד בן 2.5 לוקח ידיו סכין ממש חד. התגובה ה"הגיונית": "לא, לא!" ואז לקיחה החלטית של הסכין מידיו.

אני מציעה: "סכין זה מסוכן". ואפשר להוסיף: "אתה רוצה לחתוך? הנה, קח סכין יותר מתאים" (ולתת סכין מריחה לחיתוך קישואים רכים, למשל)

כשתגידו "סכין זה מסוכן" 100 פעמים, זה מה שהילד יזכור- שהסכין מסוכן.

תגידו 'לא' 100 פעמים, והוא יזכור את ה'לא'; את השלילה, את האיסור, את ההפקעה, את חוסר האמון. תגידו: "סכין, זה מסוכן" והוא יבין לעומק (אם כי לאיטו, אולי) שהבטיחות חשובה, שהוא חשוב לכם.

תשמרו את ה'לא' למקרים ממש קיצוניים היאים לה.

ילד ניגש לנורת ניאון שהושארה בצד. "לא,לא, אל תיגע בזה, לא! לא לנגוע!"

נו, ומה? הילד המסוקרן מהנורה, שדבר כמותה לא ראה מעולם, הוא יעזוב? אתם באמת מצפים שיוכל להתנתק? אתם באמת רוצים שהוא יהיה מסוגל?

אמירת 'לא' שכזו, מקדימה את השארת האחריות אצל הילד, הרבה לפני שהוא מסוגל לה.

לא די שהוא מקבל גזר דין ללא 'משפט הוגן', מבלי ששמע את הראיות והבין אותם, ללא זכות לטעון שכנגד בצורה מכבדת וגם אחראי לביצוע גזר הדין?

זה גם אכזרי וגם לרוב מעבר לכוחותיו של הילד.

אז הוא מנסה – ולא מצליח ואז זוכה לכעסים וטענות מפי ההורה האהוב והאחראי לו. או שהוא מנסה ומצליח במחיר פנימי כבד ומכאיב.

מה אני מציעה?

לומר "זו נורת ניאון, והיא מאד שבירה ומסוכנת". ואז לקחת את הנורה ולשימה במקום מתאים, רחוק ומוגן ולהמשיך בענייננו. "רוצה להמשיך לבנות בלגו?" (רצוי תוך התרחקות פיזית מהפיתוי המסוכן)

ילד חובט בילד אחר תוך כדי משחק.

תאמרו 'לא' פעם אחת, כזו או אחרת. ואז, אם האלימות נשנית, קומו ועשו מעשה. עמדו פיזית בין המכה למוכה. היו שם, נוכחים וחזקים. אל תאפשרו ולו מכה אחת נוספת!

עשייה שכזו, מניעת אלימות החלטית וחד-משמעית היא חזקה וברורה יותר מכל אמירה וגם נותנת משנה תוקף ל'לא' שקדם לה.

אם אתם חוזרים על ה'לא' והחבטות נמשכות, אתם מועלים בתפקידכם כאחראים לביטחונם של הילדים וכמורי הדרך.

אז בחרו בעשייה. עשייה ברורה חזקה, החלטית ושמחה. בכוון הנכון, בכוון בו אתם מאמינים.

מה לומד הילד מהמילה 'לא'? מה הוא לומד באמת? תחשבו על זה…

ומעבר לכך, אמירת 'לא' היא לא כייפית. אם לא כייף להורה עם הילד ולילד עם ההורה…

– לא נורא.

אבל אם רב הזמן מוקדש ל'לא' – לא נוצר המארג הפלאי של אהבה, נתינה, צורך ובטחון – תשתית שהיא הבסיס לכל היכולות הרגשיות (והקוגניטיביות) ולעוגן הקיום המאוזן.

שמתם לב, שכל הדוגמאות שהבאתי עד כה היו קשורות לנושאי בטיחות – או פגיעה של הילד ברכוש, בעצמו, או בזולת (או כל קומבינציה שלהם).

אלה באמת המקרים היחידים שבהם (לפעמים) ניתן להשתמש בל'א'.

בשאר המקרים אני מציעה לאמץ את גישת ה: קודם כל 'כן'.

(אתם הרי לא מאמינים ב'לא'. אתם מאמינים ב'כן' – בשמחה, בעשייה, באהבה בטוב. העבירו זאת גם לילדיכם).

ילד רואה אותי במטבח שוברת ביצים ורוצה גם. אני בלב: אוי לאאאאאא!

לא בא לי על הלכלוך, על העיכוב והשינוי בעבודתי. לא בא לי.

אבל מה?

תחשבו על הבקשה לאחוז ביצה מנקודת מבטו של הילד: זה מין כדור קסם. קשה מבחוץ אך רך ושונה מבפנים. וגם, תראו איך שוברים את זה? איזו מטמורפוזה מופלאה?

אחרי שחושבים על זה כך, כמעט אי אפשר לסרב.

אז מוצאים פתרונות: שישבור בתוך הכיור או לתוך קערה נפרדת (ובכלל לפנות זמן לחווית הגילוי המשותף), שייצא עם הביצה לחצר, או שנציע לו להכין ולקלוף ביצה קשה.

אין תחליף ומחיר למה שילמד מכך, לעונג שיפיק ולעוצמות הרגשיות שירוויח מכך.

קודם כל – כן. ואז נמצא פתרון שמתאים גם לנו.

ילדה מבקשת: "אמא, תקראי לי מהספר שהתחלנו בבוקר".

מה שעובר לי בראש: אי אפשר, לגמרי! יש לי עוד מליון דברים לעשות. ואני צריכה להספיק X לפני Y ותיכף תבוא Z ואצטרך להתפנות ל… וכו'.

אז אני אומרת: (קודם כל כן, זוכרים?).

"בואי נחשוב איך נעשה את זה…" ואז מתחילה לפרט את האילוצים (זה עושה גם אצלי סדר).

אם השיח מכבד וישר, הילדה תביא פתרונות משלה- לרוב מלאי רצון טוב ורוח פשרה- למצב ולאילוצים- פתרונות יצירתיים שגם המבוגר לא היה ער להם.

תנו להם צ'אנס להיות מיומנים במציאת פתרונות ולהיות שותפים להם.

רק חזרתם הביתה, אתם המומים, עייפים והלומי עבודה וסטרס. הילדה קופצת לכם על הגב בהזמנה למשחק גופני פרוע…

קחו נשימה עמוקה ובמקום לומר: "לא" אמרו: "אשמח לשחק איתך אחרי שאנוח 10 דקות ואשתה את הקפה שלי בשקט".

והאמת היא שבאמת תשמחו לשחק אז, לא?

וגם במקרים שאתם ממש בוחרים ב'לא'- אפשר ורצוי למלל את הבחירה החיובית.

כלומר: אל תגידו מה לא, אמרו מה כן! לדוגמא:

• "אל תטרוק את הדלת" -> "תסגור את הדלת עדין-עדין".
• "לא לזרוק אוכל על הרצפה" -> "בואו נשמור את המטבח נקי".
• מה שעובד מצוין גם: להגדיר את המצב הלא רצוי ולסמוך על הילד שידע לבחור במתבקש:
  • "אל תעמוד באמצע" -> "אנחנו מנסים לדבר" (הילד יראה, יבחין, יוקיר לנו תודה שאנו מכבדים אותו וסומכים עליו שיבין ויבחר – ויפעל הצורה המתאימה).
  • "לא לגזור את זה" -> "זה נייר חשוב לי".

זה נראה אולי התייפייפות של טרמינולוגיה ודקדקנות ניסוח. זה לא!

שינויי הנוסחים הללו משמעותיים עד קריטיים. נסו ותווכחו.

ועוד דבר אחרון…

אפשר אולי להניח שלפעמים אין מוצא וחייבים לומר לא. ולפעמים אנחנו פשוט עייפים מכדי ללהטט בניסוחים או למצוא חלופות. מותר לנו. (ואף חשוב – אבל על זאת בפעם אחרת).

אבל, אם נשנן לעצמנו שלפעמים אין מוצא וחייבים לכפות ולשלם מחיר –

אז כשנהייה עייפים – נוותר לעצמנו ואפילו לא נחפש. תמיד יש דרך מכבדת ומעשירה. חובתנו ההורית לחפש אחריה ולמצאה.

לפעמים נהיה נטולי כוחות ולא נצליח- זה לא סוף העולם. זה לא אומר שצריך להפסיק ולנסות. תמיד יש דרך מכבדת.

'לא' זה לא מכבד.

תחשבו איך הייתם מעוכים ונרגנים אם אתם הייתם 'זוכים' למנת הלאווים שילדכם סופג מדי יום ביומו.

ואחרי כל זאת, בן זוגי היה אומר: " 'לא', זאת לא מילה גסה" 🙂 …

בחזרה לדף מפגשי ליווי הורות

להתראות, לילך

04-6523602 050-7946006